החלטה בתיק ב"ש 10245/07

1.         בפניי ערר שהגישה המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דוד מינץ) מיום 15.11.07, שדחה את בקשתה להאריך את מעצרו של המשיב ב-7 ימים והאריך את מעצרו עד היום - 16.11.07 בשעה 11:00.

2.         ביום 7.11.07 נעצר המשיב, איש משטרה, יחד עם אנשי משטרה נוספים, בחשד כי פעלו בצוותא להנחת מטעני נפץ ברכבו של מיכה מור ובביתו של רפי בן שלום. ביום 8.11.07 הורה בית משפט השלום להאריך את מעצרו של המשיב עד ליום 12.11.07.

            ביום 12.11.07 התקיים דיון נוסף בפני בית משפט השלום, שהורה על הארכת המעצר לתקופה של 4 ימים. ביום 15.11.07 התקיים דיון נוסף בפני בית משפט השלום, שהורה על הארכת המעצר של המשיב לתקופה של יום אחד בלבד וקבע, כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בית בביתו, הפקדה בסכום של 5,000 ש"ח, התחייבות אישית ושני ערבים צד ג'.

            על החלטה זו הגישה המדינה את הערר בפניי.

3.         המדינה טוענת, כי בית משפט השלום שגה בכך שחרף חומרת העבירות הגביל את מעצרו של המשיב ביום אחד בלבד, תוך שהוא מתעלם מכך שמדובר בחקירה מורכבת ומסובכת ומעורבים בה מספר גורמים, אשר בהכרח מצריכה מספר רב של ימי מעצר לצורך מיצוי החקירה.

            המדינה מוסיפה וטוענת, כי בית משפט השלום שגה בכך שהתעלם מהעובדה שבחקירות מסוג זה בהן קיים חשד ששוטרים נטלו חלק בפעילות בפלילית שהיה בה כדי להביא למותם של אזרחים, האינטרס הציבורי מחייב לאפשר לגוף החוקר זמן חקירה רב יותר כדי שניתן יהיה לבצע ולמצות את החקירות הללו.

4.         ב"כ המשיב טוענת כי יש להשאיר את החלטת בית משפט השלום על כנה. לטענתה, מדובר בשלוש הארכות מעצר כאשר המקרה המיוחס למשיב ארע לפני שנה וחצי ורק היום טוענת המדינה לראשונה, כי למשיב מיוחס חשד בדבר ניסיון לרצח.

            ב"כ המשיב מוסיפה וטוענת, כי חשודים אחרים באותה פרשה שוחררו והחקירה המשיכה להתבצע נגדם למרות שחרורם.

            לטענתה, בית משפט השלום בדק את התפתחות החקירה ונוכח לדעת, כי ההתקדמות בחקירה מאז מעצרו השני של המשיב הייתה איטית מאד וכי למעשה לא התחדש שום דבר חדש מאז המעצר הקודם ועד היום, ולכן בחר להורות על שחרורו של המשיב החל מהיום.

            ב"כ המשיב טוענת, כי בידי המשיב יש חלופת מעצר ראויה והוא מתחייב שלא ליצור כל קשר עם המעורבים בפרשה, ולכן יש להורות על שחרורו ולדחות את הערר.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי בקפידה את חומר החקירה שהוצג בפני, הגעתי למסקנה כי הערר בדין יסודו.

6.         סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו-1996 (להלן - החוק), קובע את עילות המעצר לפני הגשת כתב אישום.

            על פי סעיף 13 לא יצווה בית משפט על מעצרו של אדם, אלא אם שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר את העבירה ומתקיימת אחת מהעילות שפורטו בסעיף. ככלל, החשד הסביר שצריך להתקיים במקרה של מעצר לצורכי חקירה אינו בהכרח ברמת הראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס מעצר עד תום ההליכים.

            מקום שישנן ראיות הקושרות באופן סביר את החשוד לביצוע העבירות המיוחסות לו וכאשר קיים חשש שלא ניתן לבצע את החקירה באופן סביר וראוי, הן בשל חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים או בשל עילות אחרות המנויות בסעיף 13  לחוק, יש לשקול מעצרו של חשוד. כל זאת בכפוף לאמור בסעיף 13(ב) לחוק.

7.         בענייננו, קבע בית משפט השלום, בצדק, כי קיים חשד סביר נגד המשיב לביצוע מעשי העבירה המיוחסים לו. לפיכך, התקיים התנאי הראשון הקבוע בסעיף 13 לחוק.

            עיון מדוקדק בחומר החקירה שנאסף עד כה על ידי מח"ש מלמד, כי מתקיימות במקרה זה שתי עילות מעצר נוספות. מדובר בחקירה מורכבת ולא פשוטה, שמעורבים בה לכאורה אנשי משטרה.פעולות החקירה המורכבות והרבות שבוצעו עד כה מלמדות, כי מח"ש פועלות בעניין זה ביעילות ועושה כל שניתן כדי לקדם את החקירה. נראה לי כי שחרור המשיב בשלב זה עלול להביא לשיבוש החקירה וכי יש לקבל את עמדת המדינה, כי לפחות חלק מהשלמות החקירה שיש בדעת מח"ש לעשות יפגעו, אם המשיב ישוחרר כבר עתה ממעצרו.

            יש לזכור, כי הליכי חקירה הם עניין דינאמי המתפתח כל העת והצורך בהשלמת החקירה חייב תמיד להיבחן מול זכותו של חשוד לחירות, בשלב בו אין עדין ראיות נגדו להגשת כתב אישום. אכן, קיימת חשיבות מירבית לכך שבית משפט יפקח על החקירה ויעשה את האיזון המתבקש בין האינטרסים הנוגדים. כל מקרה צריך להיבחן כמובן לגופו, על פי סוג העבירות ומהותן, מורכבות החקירה ומיהות המעורבים בפרשה.

8.         על פי סעיף 13(ב) לחוק, יש לשקול בנוסף אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה. בהתחשב במורכבות החקירה ובמעורבותם של אנשים נוספים שחלקם טרם נחקרו, נראה לי כי בשלב זה שחרור המשיב בתנאי מעצר בית, יפגע בתקינות החקירה.

            שוכנעתי, כי מח"ש פועלת בחקירה זו ביעילות ובמקצועיות. מדובר בחקירה מורכבת וקשה במיוחד, בין היתר בהתחשב בעובדה שהמעורבים לכאורה בביצוע העבירות הם אנשי משטרה. גם העובדה שחשודים אחרים בפרשה שוחררו אין בה, בשלב זה, כדי לשנות, שכן ענינו של כל אחד מהם נדון לגופו, על פי נסיבותיו שלו וחומר הראיות הקיים נגדו. בהתחשב בכלל נסיבות העניין, נראה לי כי במקרה זה יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבהשלמת החקירה ולפיכך, החלטתי לקבל את הערר בחלקו, ולהורות על המשך מעצרו של המשיב עד ליום 19.11.07 בשעה 15:00.